הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' שמכה - פסקדין

פסק דין

בפניי תביעה לשיפוי התובעת בגין תגמולי הביטוח ששולמו למבוטחה, עקב פגיעת רכבו בתאונה מיום 30.11.10.

לטענת התובעת, רכב המבוטח (רכב מסוג שברולט אופטרה, מ.ר 60-181-14), נפגע תוך כדי נסיעתו בין צומת מירון לצומת אור גנוז, עת התנגש, מייד לאחר עקומה חדה בכביש, בפרה אשר עמדה בנתיב נסיעתו. מדובר בפרה שמספרה 6843080 (להלן: "הפרה").

לטענת התובעת, הנתבע היה, במועדים הרלבנטיים לתביעה, הבעלים הרשום של הפרה, ומכל מקום, המחזיק בפרה ובעל השליטה בה. 

כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב המבוטח נזקים, והתובעת שילמה למבוטחה,ביום 8.12.10, סך של 13,584 ₪.

מטעם התובעת הוגשו הראיות לקמן: תצהיר עדותו הראשית של מבוטחה, סלימאן שרבל, חוות דעתו של השמאי יוסי גולן, אשר בדק את רכב המבוטח והעריך את נזקיו, תצהיריה של איילה סטוריסטאנו (תצהיר גילוי מסמכים ותצהיר לאימות העובדות שבכתב התביעה) על כלל נספחיהם, ובין היתר, המסמכים שלהלן: פוליסת הביטוח של רכב המבוטח, רישיון נהיגה של המבוטח, חשבונית מס ממוסך צ.ח.ר, תעודות זיכוי למבוטח, תיק המשטרה, הודעת המבוטח על התאונה, ורישום ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר – השירותים הוטרינרים ובריאות המקנה – לשכה וטרינרית ראש פינה.

הנתבע טען, כי הפרה אינה שייכת לו, ומספירה שערך בעדרו לא גילה כי חסרה לו כל פרה. הנתבע טען, כי הרישום בלשכה הוטרינרית מטעם משרד החקלאות, אינו הוכחה לשייכות הפרה אליו.

הנתבע הוסיף וטען, כי החל לעסוק בגידול פרות ובקר רק מלפני שבע שנים, ואילו גיל הפרה נשוא התביעה הינו 15 שנה לפחות. הדבר לטענתו, מלמד על העדרו של קשר כלשהו בינו לבין הפרה.

ביום הדיון העיד בפניי מבוטח התובעת, כאשר הנתבע וויתר על חקירתו של עד זה, בחקירה נגדית.

הנתבע לא הגיש כל תצהיר מטעמו. אך, לפנים משורת הדין התרתי לו להעיד ביום הדיון. במסגרת עדותו זו, הנתבע חזר על טענותיו שבכתב ההגנה, והוסיף וטען, כי הסימונים הנעשים על ידי הלשכה הוטרינרית נופלים בד"כ מהפרות, ויש לא מעט גניבות. כך, שלא מן הנמנע כי המספר שאותר על הפרה הנטענת, הינו מספר גנוב. הנתבע הוסיף וטען עוד, כי ברישומיו אודות פרטי העדר השייך לו, המספר הרשום בתביעה אינו מופיע כלל וכלל.

דיון והכרעה

הנתבע לא ביקש לחקור את השמאי מטעם התובעת. הנתבע אף לא העלה כל טענה כנגד קביעות השמאי.

הנתבע לא העלה כל טענה כנגד התשלום ששולם על ידי התובעת למבוטחה עקב התאונה.

הנתבע לא העלה כל טענה לקיומו של אשם תורם מצד מבוטח התובעת. הנתבע אף לא חקר את מבוטח התובעת בנושא זה.

על פי מזכר ממשטרת ישראל (שצורף לכתב התביעה), מספר הפרה הרשום בכתב התביעה, הינו מספר הפרה אשר זוהתה על ידי המשטרה כמעורבת בתאונה נשוא התביעה. טענות הנתבע בדבר נפילות המספרים וגניבתם, לא הוכחו כלל וכלל.

על פי הרישום מהלשכה הוטרינרית של משרד החקלאות - מיום 9.12.10 - הפרה נשוא התביעה רשומה על שמו של הנתבע. אכן, רישום זה, אינו מלמד, מניה וביה, על זכותו הקניינית של הנתבע באותה פרה. זאת, שכן האישור מציין במפורש, כי הרישום במשרד החקלאות נועד להסדיר זיהוי בעלי החיים כדי לעקוב ולפקח עליהם לשם מניעת הפצת מחלות בעלי חיים ולמניעת פגיעה בבריאותם של בני אדם מבעלי חיים, תוצרתם או גוויותיהם. אך, יחד עם זאת, האישור כן מלמד על כך, שהנתבע הינו אחד מאלה: הבעלים או אחד הבעלים בפרה או מי שהציג את עצמו כבעלים או אחד הבעלים בפרה; שלוחו של הבעלים או אחד הבעלים בפרה או שלוחו של מי שהציג את עצמו כבעלים או אחד הבעלים בפרה; המחזיק בפרה או שיש לו טובת הנאה בפרה או שיש לו שליטה ופיקוח או סמכות עליה; המתיר לפרה להיות בחצריו או להיות ולהישאר בהם.

בנסיבות, דומה כי הנטל עובר אל הנתבע לסתור את הרישום בלשכה הוטרינרית שמטעם משרד החקלאות, ולהוכיח כי אין לו כל זיקה לפרה, העלולה להקים את חבותו.

בנידון דידן, ומלבד העלאת טיעונים בעלמא, כי הפרה אינה שייכת לו, הנתבע לא הוכיח כדבעי את טענתו ולא הצליח לסתור את הרישום במשרד החקלאות. הנתבע לא צירף את הרישומים שטען כי קיימים אצלו. הנתבע לא הגיש כל ראיה שתוכיח כי הפרה נשוא התביעה לא הייתה במועדים הרלבנטיים לתביעה בחזקתו, תחת פיקוחו ושליטתו או בבעלותו.

בנסיבות, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 13,584 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.12.10 ועד היום, וכן בתוספת סך של 1,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד ובצירוף סך של 752 ₪ בגין אגרת בית משפט.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.